Daf 20a
מֵיתִיבִי רָאוּהוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים שֶׁיָּרַד וְהֵם רָצוּ וּבָאוּ מִיהֲרוּ וְקִידְּשׁוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מִן הַכִּיּוֹר
Rachi (non traduit)
מיהרו וקידשו כו'. להוציא את הדשן שבמקום המערכה או לסלקו לתפוח שבאמצע המזבח והכי תנן בה התם החלו מעלין באפר על גבי התפוח וקא סלקא דעתך בכהנים שעבדו כל הלילה קאי ומקודשי ידים ורגלים היו וצריכין לחזור ולקדש עכשיו שתמשך עבודה זו עד היום ויפסל קידוש הלילה בלינת עמוד השחר ויועיל להם קדוש זה של אחר קרות הגבר:
ראוהו אחיו שירד. משנה היא במסכת תמיד (פרק ב מ''א) בתורם את הדשן שירד מן המזבח והמחתה של תרומת הדשן בידו:
Tossefoth (non traduit)
מיתיבי ראוהו אחיו הכהנים כו'. למאי דס''ד דלא מיירי בכהני חדתי יש תימה דלא פריך מרישא דתני קידוש בתורם את הדשן ויש לומר דפשיטא דההוא דתרומת הדשן הוי בכהני חדתי וקצת קשה דאמאי ס''ד דלא הוו חדתי דבמתניתין דתמיד (דף לג.) משמע דכולהו הוו חדתי שהעזרה היתה ננעלת והם היו באין ממקום שהיו ישנים שם בבית המוקד [הג''ה ויש לומר דסלקא דעתיה דמאן דלא פסיל בלינה לא פסיל בהיסח הדעת ומאן דפסיל בהאי פסיל בהאי והני כהני הוה להו היסח הדעת שהיו ישנים בבית המוקד. ע''כ הג''ה]:

רָבָא אָמַר לְעוֹלָם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן [הִיא וְרָאָה רַבִּי יוֹחָנָן דְּבָרָיו] בִּתְחִילַּת עֲבוֹדָה וְלֹא בְּסוֹף עֲבוֹדָה
Rachi (non traduit)
וראה רבי יוחנן דבריו. של ר' אלעזר נכונים במקדש ידיו בתחלת עבודת היום דלא פסל בה לינה ולא במי שקידש בלילה להקטיר חלבים שהוא סוף עבודת יום אתמול:
אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם לְרַבִּי וְלִינָה דְּרַבָּנַן הִיא וּמוֹדֵי דְּמִקְּרוֹת הַגֶּבֶר וְעַד צַפְרָא לָא פָּסְלָה לִינָה
Rachi (non traduit)
ולינה דרבנן. לינה זו שתועיל בקידוש שאין המים בפנינו מדרבנן הוא דגזור בה שלא תזלזל בלינה ומודה רבי שכשהעלו לכיור מן הבור מקרות הגבר שהוא זמן תרומת הדשן כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף כ.) דמשום האי פורתא לא פסלה לינה בקידוש דלא מסקי אינשי אדעתייהו דדמי כמה שקידש ביום:
לְמַאן אִי לְרַבִּי הָאָמַר פָּסְלָה לִינָה אִי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָאָמַר אֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ אֲפִילּוּ מִיכָּן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים
Rachi (non traduit)
הא אמר מכאן ועד י' ימים. ואת תלית טעמא משום דקדיש בתחלת עבודת יום זה:
הא אמרת פסלה לינה. ולינה בעמוד השחר תליא דכתיב עד בקר:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן לְמָחָר אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ שֶׁכְּבָר קִידֵּשׁ מִתְּחִילַּת עֲבוֹדָה
Rachi (non traduit)
מתחילת עבודה. שזו תחילת עבודת יום הוא:
תרומת הדשן. דכתיב והרים את הדשן בכל בקר היה נוטל מחתה מן הגחלים המאוכלות הפנימיות ויורד ונותנה במזרחו של כבש בדרומו של מזבח כדכתיב ושמו אצל המזבח ושם היה נבלע במקומו והיא היתה בכל יום ראשונה לכל העבודות:
אֶלָּא מַאי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא לוֹקְמַהּ מִקִּיר מִזְבֵּחַ צְפוֹנִי עַד כּוֹתֶל עֲזָרָה צְפוֹנִי אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל הָכָא נָמֵי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל
Rachi (non traduit)
אלא מאי ר''א היא. ומשום דלא מכשר מקום דריסת ישראל וכהנים ושחיטת חטאת ממטי ליה להתם אכתי תקשה לך דהוה מצי לאוקמי מקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה צפוני דהוי צפון לדברי הכל:
ה''נ. כי מוקמת ליה כרבי הא טעמא איכא:
משום חולשה דכ''ג. שכל עבודות (פנים) של יום הכיפורים עליו ותש כחו להכי ממטינן ליה להתם לפי שהוא צריך להכניס דמו להיכל ולהזות ולא יכבד עליו משוי המזרק והדם:
אלא מאי אית לך למימר. עליה:
אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי הִיא לוֹקְמַהּ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי כֹהֲנִים וּבִמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל
Rachi (non traduit)
אנן הכי קאמרי'. הא דשקליה ליה מרבי לאו משום דרבי לא מכשיר בין האולם ולמזבח לשחיטת חטאת אלא הכי קשיא לן כיון דרבי נמי מכשיר (צפון) לצפון שבמזרח למה לו לשוחטו אצל האולם לוקמיה בצפון המזרחי סמוך לכניסתן לעזרה דהא לאו אורח ארעא לאקרובי להיכל:
וְתִסְבְּרָא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא וְלָא רַבִּי [הַשְׁתָּא רַבִּי] אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מוֹסֵיף אַדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא מוֹסֵיף
Rachi (non traduit)
השתא רבי כו'. האי מוסיף דקתני אדר' יוסי קאי אדר' אלעזר לא קאי והא [ע''כ] אדר' אלעזר [נמי] אמרה למילתיה דעל כרחך כיון דמכשר מקום קדושה קלה לשחוט שם מקום קדושה חמורה לכ''ש:
ותסברא דר' אלעזר היא ולא רבי. דלא מודה רבי בבין האולם ולמזבח דליהוי צפון:
דְּתַנְיָא אֵיזֶהוּ צָפוֹן מִקִּיר מִזְבֵּחַ צְפוֹנִי וְעַד כּוֹתֶל עֲזָרָה צְפוֹנִי וּכְנֶגֶד כָּל הַמִּזְבֵּחַ כּוּלּוֹ צָפוֹן דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹסִיף אַף בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ רַבִּי מוֹסִיף אַף מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים וּמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל אֲבָל מִן הַחֲלִיפוֹת וְלִפְנִים הַכֹּל מוֹדִים שֶׁפָּסוּל
Rachi (non traduit)
ה''ג אבל מן החליפות ולפנים הכל מודים שפסול ומיהו בית חליפות האולם עודף רוחבו על רוחב ההיכל ט''ו אמה לצפון וט''ו לדרום והוא נקרא בית החליפות שהיה בכותל האולם מאחריו חלונות שהכהנים מצניעין שם את סכיניהם [וסכין קרי חילוף בלשון ערבי] הכי תנן לה במסכת מדות ואשמועי' דמאחורי האולם לאו צפון הוא לשחיטת קדשי קדשים דכיון דלא מתחזי מזבח התם לא קרינן על ירך אע''ג דמכשרינן ליה לקמן (זבחים דף כו.) לשחיטת קדשים קלים לקדשי קדשים פסול:
רבי מוסיף. אף צפון שבאותן עשרים ושתים אמה של צד מזרח שהן דריסת ישראל וכהנים:
ר' אלעזר מוסיף אף בין האולם ולמזבח. שהוא מערבו של מזבח ובלבד שיהא (כל) חלק צפונו של עזרה אבל מזרחו של מזבח לצד שער נקנור שבו נכנסין לעזרה לא מכשר אפי' חלק צפוני דקילא קדושתיה דהוא מקום דריסת ישראל וכהנים י''א אמה מקום דריסת ישראל מן השער ולפנים וי''א אמה עד לצד המזבח מקום של דריסת רגלי הכהנים:
כנגד כל המזבח. כנגד צפונו ולא מן המזבח והלאה לא לצד מזרח ולא לצד מערב ואע''פ שהוא בחצי חלק עזרה הצפוני לאו כשר הוא לשחיטת חטאת דבעינן על ירך המזבח וליכא:
דְּקָתָנֵי רֵישָׁא בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ וּפַר הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וּלְמִזְבֵּחַ רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ צָפוֹן רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן
Rachi (non traduit)
בא לו. כהן אצל פרו להתוודות עליו ביום הכיפורים דכתיב וכפר בעדו וגו' (ויקרא ט''ז:
ל'):
מאן שמעת ליה [דאמר] כו'. דקתני בפירקא דבתריה (דף מג:) שחטו וקיבל במזרק את דמו סמוך לוידויו מיד אלמא בין האולם ולמזבח צפון הוא לשחיטת קדשי קדשים דהא פר חטאת הוא:
והכהן עומד. אחוריו למזרח המזבח ופניו למערב כלפי ההיכל:
ואמרינן טעמא התם:
ראשו לדרום ופניו למערב. מצפון לדרום היה עומד ופניו למערב והתם מפרש לה בעוקם את ראשו והתם פריך לוקמיה להדיא ממזרח למערב ומשנינן לה:
וְהָא מִדְּרֵישָׁא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סֵיפָא נָמֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן
תָּא שְׁמַע בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר אַף הוּא עָשָׂה מוּכְנִי לַכִּיּוֹר שֶׁלֹּא יִהְיוּ מֵימָיו נִפְסָלִין בְּלִינָה מַאי לָאו רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא לָא רַבִּי הִיא
Rachi (non traduit)
אלא מאי ר''א היא. ומשום דלא מכשר מקום דריסת ישראל וכהנים ושחיטת חטאת ממטי ליה להתם אכתי תקשה לך דהוה מצי לאוקמי מקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה צפוני דהוי צפון לדברי הכל:
ותסברא דר' אלעזר היא ולא רבי. דלא מודה רבי בבין האולם ולמזבח דליהוי צפון:
מאי לאו. אפילו ר' אלעזר קאמר לה דאף על גב דפליג בקידוש שניגב מודה במים:
מוכני. מפרש התם גלגלים שמעלין אותו בגלגלין מן הבור שחרית שלא יהא מימיו נפסלים בלינה לפיכך משקעין אותו ערבית בבור שיהו מימיו מחוברים למי המעין ובטלה לינתן:
שנים עשר דד. שמוציאין מימיו ואמרינן בסדר יומא שיהו שנים עשר כהנים העסוקים בתמיד מקדשים בבת אחת:
וְהָוֵינַן בַּהּ לְמָחָר אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ דְּלָא צְרִיךְ לְקַדּוֹשֵׁי אוֹ דִלְמָא אִיפְּסַלוּ בְּלִינָה וְלָא פְּשִׁיט לַן וּמָר קָא פָשֵׁיט לֵיהּ מִיפְשָׁיט
Rachi (non traduit)
ולא פשט. ר' אסי הך בעיא למימר דאין צריך לקדש קאמר ולא לפוסלה בלינה כדקאמרת כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו ומר פשיט מיפשט דלר' אלעזר לא פסלה בלינה:
דלא צריך לקדושי. וכרבי אלעזר בר' שמעון דלא פסל לינה בקידוש או דילמא אין ראויות לקדש דאיפסלו להו בלינה ואפי' לר' אלעזר דאי לרבי ליכא למיבעי אין צריך דהא אפילו בקידוש פסל:
והוינן בה. קמיה דרבי אסי ולא פשט לן:
אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא רַבִּי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא הָכִי אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן [מִשְּׁמֵיהּ דְּאִילְפָא] כִּיּוֹר שֶׁלֹּא שִׁקְּעוֹ מִבָּעֶרֶב מְקַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹדַת לַיְלָה וּלְמָחָר אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ
Rachi (non traduit)
לעבודת לילה. להקטר חלבים:
שלא שקעו. בבור:
אמר לפניו רבי יצחק בר ביסנא. לפני ר' אמי וכולה רבין אמר לה:
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲדַר פָּשֵׁיט אִילְפָא כְּמַחְלוֹקֶת בָּזוֹ כָּךְ מַחְלוֹקֶת בָּזוֹ
Rachi (non traduit)
ה''ג כי אתא רבין אמר כו' ול''ג ת''ש:
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי אִילְפָא לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין לִינָה מוֹעֶלֶת בְּקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם מֵי כִיּוֹר מַהוּ שֶׁיִּפָּסְלוּ מִי אָמְרִינַן הָנֵי לְמַאי לְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם גּוּפַיְיהוּ לָא פָּסֵיל בְּהוּ לִינָה אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּקְדוּשׁ לְהוּ בִּכְלֵי שָׁרֵת מִיפַּסְלִי
Rachi (non traduit)
או דילמא כיון דקדוש בכלי שרת איפסלו. דלא דמי לקידוש ידים שהמים ניגבו ואין לינה על מי לחול:
מהו שיפסלו. בלינה אם לא שקעה בבור (בני הגולה) דאמרי' בסדר יומא (דף לז.) דמשקע להו:
מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי עֲבוֹדָה דִּמְעַכְּבָא כַּפָּרָה אֲבָל עֲבוֹדָה דְּלָא מְעַכְּבָא כַּפָּרָה לָא קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
מהו דתימא ה''מ. דבעינן קידוש שחרית בעבודה דמעכבת כפרה כגון דם וקמיצה אבל כל הקטרת אימורין דלא מעכבא אימא לא תיבעי קידוש:
You might say: This [sanctification] is required only for a service which is indispensable to atonement, but not for a service which is not indispensable to atonement; hence [this clause] informs us otherwise. (1) When R. Dimi came, (2) he said in R. Johanan's name: Ilfa asked: On the view that the passing of the night is of no effect in respect of the sanctification of hands and feet, does the water of the laver become unfit? (3) Do we say: For what purpose is this [water]? for the sanctification of hands and feet; but the sanctification of hands and feet itself is not nullified by the passing of the night. Or perhaps, since [the water] is sanctified in a service vessel, it becomes unfit? When Rabin came, he said in R. Jeremiah's name, who reported R. Ammi's statement in R. Johanan's name: Ilfa subsequently resolved [this problem]: there is the same controversy about the one as about the other. Said R. Isaac b. Bisna to him: (4) Rabbi, do you say thus? Thus did R. Ammi (5) say, reporting R. Johanan in Ilfa's name: If the laver was not lowered [into the well] in the evening. (6) [the priest] performs his sanctifications in it for the service of the night. (7) but on the morrow he does not perform his ablutions. Now we questioned this: ‘on the morrow he does not perform his ablutions’ because he does not need [further] sanctification; or perhaps [the water] has become unfit through the passing of the night? (8) Now, we could not resolve this, and yet to the Master it is clear? — Come and hear: Ben Kattin made twelve spouts for the laver; he also made wheels [pulleys] for the laver, so that its water should not become unfit through the passing of the night. (9) Surely this is [even] according to R. Eleazar son of R. Simeon? (10) — No: it represents Rabbi's view. Yet surely, since the first clause is according to R. Eleazar son of R. Simeon, the second clause too is according to R. Eleazar son of R. Simeon. For the first clauses teaches: [The High Priest then] came to his bullock, (11) which bullock stood between the ulam [porch] (12) and the altar, its head toward the south and its face toward the west, (13) while the priest stood in the east and faced west. Now, whom do you know to maintain that between the ulam and the altar was north? (14) R. Eleazar son of R. Simeon. For it was taught: What is the north? From the northern wall of the altar to the northern wall of the Temple court and the whole of the space opposite the altar is north: that is R. Jose son of R. Judah's view. R. Eleazar son of R. Simeon added the space between the ulam and the altar. (15) Rabbi adds the place where the priests and lay-Israelites tread. But all agree that the place on the inside of the knives chamber (16) is unfit! (17) — Now, is it reasonable that [the first Baraitha] represents R. Eleazar son of R. Simeon's view and not Rabbi's? Seeing that Rabbi goes further than R. Jose son of R. Judah, does he not go further than R. Eleazar son of R. Simeon's [definition]? (18) — This is what we mean: If you think that it agrees with Rabbi, let him station it in the place where the feet of the priests and the lay-Israelites tread! — What then? it is according to R. Eleazar son of R. Simeon? Then let him station it [in the space] from the northern wall of the altar to the northern wall of the Temple court? What then must you answer? [that it was placed in the position indicated] on account of the High Priest's fatigue; (19) so on this view too, (20) it was on account of the High Priest's weakness. R. Johanan said: If [the priest] sanctified his hands and feet for the removal of the ashes, (21) he need not sanctify [them again] on the morrow, (22) because he has already done so at the beginning of the service. According to whom? if according to Rabbi, surely he said that the passing of the night renders it null! if according to R. Eleazar son of R. Simeon, surely he said, He need not sanctify himself [again] even for ten days! — Said Abaye: In truth it is according to Rabbi, and [the nullifying effect of] the passing of the night is [merely] Rabbinical, and he admits that the passing of the night does not nullify from cock-crow until morning. Raba said: in truth it agrees with R. Eleazar son of R. Simeon, but R. Johanan accepted his view [only] in respect of the beginning of the service, but not in respect of the end of the service. (23) An objection is raised: When his brother priests saw him descend, (24) they quickly ran and sanctified their hands and feet at the laver. (25)

(1). For ‘to cause an offering made by fire to smoke’ refers to the burning of the limbs on the altar, and that is not really essential to the efficacy or validity of the sacrifice.
(2). V. p. 46, n. 1.
(3). After the passing of the night.
(4). To R. Jeremiah.
(5). Var. lec. R. Assi.
(6). Thereby leaving its water unchanged.
(7). Such as the burning of the fats and the other parts of animals sacrificed during the day.
(8). So that he may not perform his ablutions thereat.
(9). He attached it to pulleys whereby it was lowered into the well in the evening and drawn up in the morning, which made the water fresh, being now accounted as part of the well water.
(10). Which shows that the water is unfit even though the priest would not require further ‘sanctification’.
(11). To make confession of sins over it. — This was on the Day of Atonement.
(12). The hall leading to the interior of the Temple.
(13). It stood between north and south, and the face was made to turn toward the west.
(14). Of the Temple. For immediately after making confession he sacrificed the animal on the spot, and that had to be done in the north.
(15). This agrees with the first clause of the Baraitha now being discussed, whence it is deduced that the Baraitha is according to R. Eleazar b. R. Simeon.
(16). Where the knives were kept.
(17). V. Yoma (Sonc. ed.) 35b, and notes.
(18). Surely he does; hence the first Baraitha describing the bullock's position may well be according to him.
(19). Owing to his heavy duties on this day we spare him as much labor as possible. Therefore the bullock was stationed near the Hekal (the inner court), to save him carrying the blood a long way.
(20). That it agrees with Rabbi.
(21). The day's service commenced at cockcrow (before dawn) with the removal of a shovelful of ashes from the altar, which was placed at the east side of the slope leading to the altar.
(22). I.e., at daybreak. the earlier period still belonging to night.
(23). Here the sanctification was performed at the beginning of the day's service, in such a case R. Johanan rules as R. Eleazar b. R. Simeon. But if it is performed in the evening for the burning of the fats, which is the end of the previous day's’ service, he needs fresh ‘sanctification’ on the morrow.
(24). With the shovelful of ash.
(25). In order to remove the ash and make room for the fresh pile of wood (the first priest removed only one shovelful).
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source